תומר, הי ומה שלומך,
לא ידעתי שכתבת פוסטים על בני ברוך….
איזה כיף לקרוא. מאד נהניתי.
קצת רקע:
לפני 10 שנים הייתי "מסתובבת" בבני ברוך חצי שנה, ובסוף פניתי ללכת משם, בגלל תחושות חזקות ביותר של אי התאמה.
בין השאר היתה לי אז פגישה אישית עם ר' לייטמן, שרק חיזקה את תחושתי שזה לא המקום עבורי.
כעבור 10 שנים, אחרי סיבוב (מאד) גדול במחוזות אחרים, בחודשים האחרונים גיליתי את ערוץ 66 ואת הגרסא המעודכנת של הבני-ברוכים והרב לייטמן.
כבר כמה חודשים אני לא מצליחה להפסיק לראות ערוץ 66, וזה אומר הרבה, כי נחשפתי לעומק להרבה תנועות וזרמים רוחניים, עברתי דברים ויש לי חוש ביקורת מפותח.
מרתק אותי להקשיב ולהתבונן בלייטמן, גם ברמה רגשית כלשהי (אולי כי הוא מעורר בי תיקווה לעולם אחר ולסוג של גאולה, ובעיקר לסוף הבדידות האישית שלי).
עם זאת, אני באמת חשה ומבחינה בסכנות שאתה מצביע עליהן.
תוך כדי התכתבות עם אנשים (נחמדים מאד) בפורום של ב"ב, פגשתי חבר לפורום בעל השקפה יותר רחבה, אשר סיפר לי על הפוסטים שלך בנושא.
אני חייבת להודות שהיחס שלי ללייטמן הוא במידה רבה רגשי- יש לי כלפי תורתו ודמותו משיכה ואהבה, ואף דחיה ושנאה….אך אני מתקשה להישאר אדישה לתופעה ולהוויה הזו.
יש משהו מאד קוסם בלהקשיב לו ולהבין פתאום שכל הרעיונות שנחשפתי להם בתורות רוחניות אחרות- נמצאים ביהדות ובקבלה. ולא רק נמצאים, אלא אולי נמצאים בה בצורה מערכתית יותר שמתחברת לתמונה הרבה יותר גדולה וכוללת.
בהמשך למה שכתבת, נדמה לי שעצם העובדה שחלק אינטגרלי ממשנתו של לייטמן הוא האמונה בכך שבסיס השיטה הוא שכולם יסתדרו ביחד, שם אותו במצב שהוא חייב לאט לאט להפגין יותר ליבראליות ופתיחות, ולאבד מהסממנים היותר כפייתיים ואפוקליפטיים שאורבים לו בפינה.
אפשרות אחרת היא, שהוא יבין בשלב כלשהו, שהוא לא יכול לשאת חן בעיני כולם, ואז ישנה את משנתו כך שהיא לא תצטרך באמת לסחוף ולהציל את כולם (נאמר, יגיד שרק מי שהלך איתו יינצל מהאפוקליפסה, דוגמת רוברט ברטון ועוד רבים רבים רבים אחרים).
אני חושבת שיהיה מרתק במיוחד לעקוב אחרי ההתפתחות של בני ברוך, ושזו באמת תופעה יוצאת דופן ומיוחדת, שמנסה לערב פתיחות וגמישות מאד גדולה, יחד עם גישה משיחית, ובהשראת מורה שהוא באמת אדם מיוחד ומעניין.
נחמד, בכל מקרה, להתבונן בכך זה מהצד בעזרתך ואיתך.
בידידות, לילך